הכתובת הייתה על הקיר
נקודת המבט שלי לכתבה על TCM \ דעתי על TCM.
הכתבה הזו, שצירפתי, שפורסמה בגלובס,
אודות הבעלים של TCM ועל מצבה, מלאה במידע מעניין מאד, עבורי,
בפוזיציה שלי כמנהל תיקים של לקוחות פמילי אופיס, כגוף שמפיץ השקעות
ללקוחות כשירים ולא כשירים וכגוף שמייצר קרנות.
כשהתחלתי לכתוב, חשבתי על כך, שכמו תמיד,
כנראה שלא אצליח להסביר ממש טוב למה אני מתכוון,
כמה מעט קוראים באמת יסכימו לקרוא ולהבין לעומק.
אבל, אני לא חושב שיש לי ברירה, זה אני,
זה התחום בו אני עוסק, עם כל התסכול העצום שיש בו,
שנובע בעיקר מזה שמשקיעים קטנים (משקיעי retail) לא באמת מוכנים להבין.
הם רוצים שמישהו יעשה עבורם את העבודה.
הם רוצים סיסמאות,
ומאד מתרשמים ממשרדים גדולים ומאנשים שגרים בבתים עצומים בשכירות ונוסעים במכוניות פאר,
ומצטלמים על רקע של חופים אקזוטיים.
הם מחפשים סממני הצלחה חיצוניים.
הם לא מכירים מליונרים אמיתיים ומליארדרים וכיצד הם חיים
(למשל, כיצד הם משווים מחירים של קופסאות שימורים בסופר, אבל נשאיר את זה לפוסט אחר).
נתחיל מההתחלה,
אחד הלקוחות שהחל עמי היכרות בקשר לתיק הפיננסי שלו,
הציג לי תמונה של תיק שמושקע בצורה לא סטנדרטית-
בין היתר גם בהשקעה ב’נכס דיגיטלי’, בניהולה של TCM.
הייתה לי דיעה ברורה בקשר לאיכות ההשקעות שכבר ביצע,
אבל, קודם כל רציתי ללמוד יותר.
אחת ההשקעות התמוהות, עבורי, שביצע, הייתה השקעה בחנות דיגיטלית,
שעסקה (אני משנה כאן את העובדות כדי ‘לערבל’, כך שלא תיחשף, כאן, העסקה המקורית),
במכירת מברשות שיער דו כיווניות,
כלומר מברשות שיער יקרות פי ארבעה ממברשת רגילה או בגרביים מיוחדות,
שמסבירות בזמן הלבישה על הדרך המהירה לגרוב אותן
וזאת בשלוש שפות: יפנית, טיבטית וברברית.
כלומר, חנות אינטרנטית, שמוכרת מוצר רגיל אבל שונה ומיוחד.
ביקשתי ממנו את התוכנית העסקית שקיבל ממארגן החנות ומנהלה, חברת TCM.
ראיתי תוכנית עסקית ואולי גם מאזן של עסק קטן עם מכירות של כ- 3 מליון ש”ח בשנה,
שהיה מעט הפסדי. ראיתי מלאי, ראיתי מכירות, ראיתי הוצאות.
שום דבר שונה מעיון בתקציב של כל עסק קטן אחר.
רק שכאן העסקה הוצגה כ”נכס דיגיטלי” ולא “השקעה גדולה בעסק קטנטן,
שמייצר גרביים שמסבירים כיצד לגרוב אותן במהלך ההלבשה בשלש שפות”.
אז קצת כדי לסבר את האוזן,
יצא לי לראות כמה וכמה תוכניות עסקיות של עסקים קטנים ושל עסקים בינוניים.
בעברי הייתי יועץ עסקי לכ 120 חברות שונות כאלה.
בנוסף, הקמתי בעצמי 37 עסקים.
בנוסף, פנו אלי במשך השנים כמה מאות עסקים שרצו שאשקיע בהם.
אז כך, שכאשר התיישבתי לקרוא את התוכנית העסקית של חנות הגרביים הבינ”ל האינטרנטית,
ראיתי כבר כמה מאזנים, דוחות רווח והפסד ותוכניות עסקיות,
ובמקרה הזה לא ראיתי שום דבר מעניין פרט לעסק שולי שמוכר מוצר זניח,
אבל, מה שמיוחד הוא, שזה עסק שזירת המכירות שלו, נמצאת רק באינטרנט.
לא היה לי ניסיון כלשהו בהשקעה בנכסים דיגיטליים,
אך היכרתי את הפעילות של Shopify וכמובן של Amazon,
ואף חטאתי בעבר בבדיקה של אפשרות להעברה של פעילות מסחרית עניפה לפעילות בחנויות דיגיטליות.
כלומר- היתה לי מעט מאד הבנה ביכולת למכור גרביים באינטרנט.
מתוך סקרנות, והיות שהבנתי ש TCM כבר הקימה מספר לא מבוטל של חנויות,
פניתי אליהם, וכמובן, חיש קל, נקבעה לי פגישה (בוידיאו למיטב זכרוני) עם המייסד/ מנכ”ל.
הבחור היה נעים שיחה ולאחר הסבר, שקיבלתי על האפשרות להצטרף כמשקיע לחברה שלו,
שתונפק באוסטרליה, ביקשתי ממנו לשלוח לי מידע אודות אחת העיסקאות שכבר בוצעו,
לראות תוצאות עסקיות של אחת החנויות.
אגב, כאמור, המידע כבר היה אצלי, כי ביקשתי מהלקוח לעיין בו.
כלומר, היה לי פחות חשוב המידע, ויותר חושב לראות כיצד הם מספקים מידע.
תיכף נחזור לזה.
שאלתי אותו, מדוע הוא רוצה להנפיק באוסטרליה?
חשוב לאמר שהנפקה בבורסות לא מרכזיות
(דהיינו לא ב NYSE או ב NASDAQ, או בבורסה מובילה אחרת),
היא תמיד אפשרות שגורמת להרמת גבה.
מדוע?
בדרך כלל, חברה נוטה להנפיק במדינת המקור,
זה הרבה יותר קל.
כאשר היא מחפשת להנפיק בבורסה זרה,
בורסה קטנה ופחות מוכרת, זה אומר, כמעט תמיד, בהכרח,
שהיא לא רואה שיש לה יכולת להנפיק אצל מי שמכיר אותה.
אלא אם היא מחפשת להנפיק בחו”ל בבורסה גדולה יותר
(נניח חברה ישראלית שרוצה להנפיק בניו יורק).
זה כמו שחקן קולנוע ישראלי שמחפש דרכו.
זה הגיוני בהחלט שינסה להגשים חלום בהוליווד,
אך זה נשמע פחות סביר שינסה להצליח דווקא בבלגיה, בבולגריה או בקמרון.
העניין הוא שבאותה עת הייתי מודע מקרוב לכמה הנפקות אחרות בבורסה האוסטרלית
של כמה חברות ישראליות.
זה היה טרנד- טרנד, כמו של עגלות בארה”ב
שמוכרות קרם שיש בו מינרלים מים המלח.
סוג של עבודה בעיניים עם הילה ישראלית.
גם, יש לאמר, שהתחום הזה של הקמה/ סחר בחנויות דיגיטליות
הוא לא main stream,
ולכן אפשר להניח שחברה כמו TCM
לא אמורה להצליח להנפיק בקלות בבורסה מובילה,
אז אפשר אולי להבין למה היא מחפשת דרכה באוסטרליה.
אז, לפני שנחזור לבקשתי מהמנכ”ל לשלוח אלי תוכנית עסקית
וניתוח תוצאות של חנות שכבר עובדת, כלומר של עסקה שכבר מומשה,
השיחה התחילה ממקום, שהבנתי שהחברה מנסה ללכת בדרך לא דרך,
או ליתר דיוק, בדרך לא כל כך מקובלת.
בקיצור, היזם אמר לי שאין שום בעיה, שאקבל לעיוני מידע כזה תחת NDA
(הסכם לשמירה על סודיות).
בקשתו הייתה בהחלט במקום. ביקשתי שישלח.
ה- NDA אכן נשלח, חתמתי ושלחתי אותו בחזרה, אך לא קיבלתי מידע.
התקשרתי לשאול,
והסבירו לי שאני יכול לקבל מידע של עיסקה חדשה, לא של קיימת.
הסברתי לאותו סמנכ”ל (כמדומני), שהעסקה הראשונה שבדקתי לפני כ 20 שנה אז,
הייתה הנפקה של בנק הפועלים,
ושמעולם לא נתקלתי בחברה שמחפשת השקעה,
ולא מוכנה לתת מידע תחת NDA (זה סוג של אבסורד).
ניסיתי להסביר, שזו פעם יחידה אי פעם, ממאות או אלפי פעמים,
שלא מוכנים לתת מידע תחת NDA אף על פי שהמנכ”ל מחפש השקעה לחברה, שהוא רוצה להנפיק.
סיימתי את הבדיקות, מבחינתי של TCM,
עם חוויה כזו – ראיתי עסקה אחת שכבר בוצעה ואין לי אפילו צל של סיבה
מדוע היה על הלקוח שלי לבצע דווקא את ההשקעה הזו
(הרי לא היה משקיע בחברת גרביים כזו לולא הייתה ‘אינטרנטית’ ולולא TCM הייתה הופכת את זה ל’נכס דיגיטלי’).
בנוסף,
חוויה שלא מוכנים לתת מידע על עסקאות קודמות
אלא רק על עסקאות עתידיות, שבהן מוצע לי להשקיע.
כלומר, מבחינתי היה לי ברור שאני לא מתקרב לפעילות הזו,
ומנסה להרחיק כמה שיותר אנשים להיכנס לתוך סוג ההשקעות הללו.
אני פסלתי את העיסקה בפחות מחצי שעה
אני לא השקעתי יותר מחצי שעה כדי לפסול לחלוטין כל עיסוק עם TCM.
לא בגלל שהיא לא יכולה הייתה להצליח,
אלא בגלל שהיא רצתה להנפיק באוסטרליה ובאותה עת ממש גייסה כסף כאן,
אך נמנעה מלחשוף נתונים תחת NDA.
כלומר שתי נורות אזהרה בוהקות.
זה לא מצביע על כך שגוף כזה או אחר אינו טוב מספיק,
וגם לא ידועה לי הסיבה מדוע לא נחשפתי למידע, זה רק אומר בפשטות,
שבעיני אי חשיפת מידע תחת NDA היא מקור לחשש גדול ומבחינתי זה BIG NO NO.
איכות ההשקעה
אין לי נתונים ברורים כדי לחוות דיעה על איכות ההשקעה
מהמעט שראיתי בכתבה, בעיקר ובמיוחד סכומי המשיכות של היזמים ואורחות חייהם,
אני מעריך שהמאזן השנתי והרווח השנתי לא האיר פנים.
אני רק יכול רק לאמר, שאלה לא העסקים,
שאני הייתי מעלה בדעתי לתת להם הלוואה.
הייתי מחפש עסקים יציבים, ותיקים, רווחים,
שנקלעו לבעיה מקומית ושהאובליגו שלהם מנוצל.
לא אומר שקל למצוא כאלה, ובאותה נשימה,
אני כלל לא בטוח שכדאי לתת הלוואות לגופים כאלה
(עסקים שנקלעו לבעיה מקומית שהאובליגו שלהם מנוצל),
כנראה שהיה עדיף באותה מידה להשקיע בתיק High Yield נזיל,
אבל זה כבר לפוסט אחר.
לסיכום:
אני מאחל הצלחה ל- TCM,
הלוואי שהיזם עמו דיברתי, ימצא את הדרך לגלגל את החוב בדרך כזו או אחרת.
אני מאחל למשקיעי TCM למצוא פתרון –
גם אלה שמנסים לעזור וגם אלה שכועסים.
אני מניח שחלק מהחנויות עשה חייל וחלק אחר לא.
אני מאחל הצלחה ללקוח שלי שהשקיע בחברת הגרביים
(כאמור, זו לא באמת חנות גרביים, זו חנות שמוכרת משהו אחר).
אם לבסוף TCM תצליח אני מאד אשמח.
הייתי מתפלל, שיש משקיעים שילמדו משהו מהסיפור הזה,
אני מעריך שלא ילמדו.
למשקיעים קטנים, כמו שכתבתי בהתחלה,
אין באמת סבלנות ללמוד לעומק,
הם רוצים מישהו שיתן להם קופסא שחורה + הבטחה לתשואה, ושיעזבו אותם בשקט.
ללקוחות של חברת הגרביים,
עזבו אתכם, תגרבו לבד גרביים, בלי הסברים בשפות זרות.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001433369…
